מהי מדריכה / מאמנת טובה?
בואי ונתחיל להעמיק מהי מדריכה טובה בעיניך? כאשר את מגיעה להדריך ולהעביר אימון פילאטיס את רוצה להיות המדריכה הכי טובה בכל המובנים. את רוצה להיות המדריכה הכי מקצועית, הכי מדויקת זאת שמעבירה את האימון בזרימה טובה ובעיקר זאת שיוצרת חוויה כוללנית מושלמת. ישנם המון עבודות שאפשר להגיע אליהם בפרצוף חמוץ ולהיות באותו היום – לעצמי! בעולם ההדרכה והפילאטיס נצטרך לאסוף את עצמנו לפני האימון ולהגיע ב100% , לדעת שיש מתאמנות שבאות לשאוב מאיתנו את האנרגיה והאימון.
תכונות שנרצה להביא איתנו להדרכה:
הקשבה, עידוד, תיקון במגע מידתי, לבוש ונראות מוקפד, יחס אישי גם למתאמנת אחת וגם למתאמנת קבוצתית, אנרגיה טובה, תשוקה לאימון, מוטיבציה גבוהה, תשומת לב לכל אחת ולפרטים הקטנים, אותנטיות – להיות מי שאני ולא מישהי אחרת, טוטאליות לאימון ולמתאמנות, דיבור בגובה העיניים, קפדנות, הישגיות חיובית, חוויה חיובית לך ולמתאמנת. חלוקת קשב- חלוקת יחס.
תכונות שנרצה להעיף מאיתנו בהדרכה:
תוקפנות, חוסר טקט, בשביל עצמי – לשם מה אני מדריכה?, חוסר סבלנות, פחות יחס למתאמנות סביבי, כינוס עצמי, תחרותיות, חוסר ביטחון.
דגשים להדרכה טובה:
- להסתובב בחלל כל הזמן, להדגים ולהרגיש – לתת תחושה שאני כל הזמן רואה ואיתכם.
- שמטרת התרגיל תאמר בקול רם – אנחנו עובדות עכשיו על הבטן/ אנחנו רוצות להרגיש כתפיים. וכו..
- לפני העברת תרגיל מסוים- לדעת לעשות אותו בצורה נכונה: לפי הסדר, לפי הנשימות – ברגע שנדע את התרגיל בצורה טובה נדע להעביר אותו בצורה מדויקת.
- להעביר את הדגשים של התרגיל בצורה חלקה – רגליים כפופות, בטן אסופה : לחשוב איך אני אומרת את זה בצורה קלה ולא המון מלל שגורם למתאמנת לאבד את ההוראות.
- לקחת את הזמן בכל תרגיל, לתת עוד דגשים בזרימה של הדיבור, לדייק יותר ולראות שהכל נעשה תוך כדי תנועה ולא שאני גורמת להן לעשות הפסקה באמצע.
- שאיפה/ נשיפה/ נשימה : בתור מדריכה את חייבת להפנים את זה בצורה הטובה ביותר בשביל שתצליחי להעביר את זה הלאה למתאמנות.
- אחרי תרגיל קשה – לתת לגוף הרפיה קלה/ מתיחה טובה וקטנה כדי ליצור תחושת הצלחה בגוף וחוויה שארצה לחזור אליה.
- לעזור למתאמנות שלנו לדייק בעזרת הערות כלליות : התיקון שלנו זה בעצם הדגשים של התרגיל : כאשר אנחנו נסביר תרגיל ניתן את כניסת התרגיל ובמהלך התרגיל ניתן דגשים להצלחה שזה בעצם תיקונים.
- טון דיבור: בהתאם לשעה/ לקבוצה/ להלך הרוח אני יתאים את טון הדיבור שלי ולא יסגל לעצמי טון דיבור קבוע. צריך לזכור שכאשר אני לא מחוברת לעצמי ולמה שקורה אני יוצרת אי אמון.
- לדבר בשפה מקצועית אבל לא לשכוח גם להוריד את זה לקהל: אפשר לדבר בשרירים אבל לא לשכוח גם להגיד להם איפה זה נמצא, אני רוצה ליצור תחושת שייכות ולא זרות.
- להשתמש במילים יפות ונותנות מוטיבציה במקום במילים מורידות. דוגמא: במקום להגיד למישהי כואב לך הגב? אפשר להגיד: את מרגישה את הגב שלך? צריכה משהו לגב?
- לשים לב מתי אני מחמיאה ואומרת: מעולה/ יופי/ אלופות צריך להגיד את זה אבל בהתאמה שאכן יש מקום להחמיא וזה מתאים להקשר ולא שזה פשוט דפוס הדיבור שלי שלפעמים גורם לאי חיבור של מתאמנות.